מי צריך לשלם יותר על קרקע מהמדינה - לוחם עם דירה או מחוסר דיור?
בתחילת המלחמה העניקה המדינה הטבות משמעותיות למשרתי מילואים, כולל עדיפות במכרזי קרקעות והנחות משמעותיות ברכישת דירות. הטבות אלו, שנועדו לגמול ללוחמים על שירותם בתקופה קשה, כללו אפשרות לרכישת בתים במחיר מוזל, לעיתים עד מיליון שקל הנחה.
עם הזמן, עלתה ביקורת מצד מחוסרי דיור, שטענו כי ההטבות הללו מדירות אותם מהאפשרות לרכוש דירה. למרות שהמדינה קבעה כי הגרלות דיור בהנחה יהיו פתוחות למחוסרי דיור בלבד, נראה כי במכרזי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) המצב מורכב יותר.
במכרזים אלו, לוחמים מחוסרי דיור אכן מקבלים עדיפות עליונה (אחרי בעלי מוגבלויות), אך לוחמים שכבר ברשותם דירה מקבלים הנחה דומה, לעיתים בהפרש זניח של כ-13 אלף שקל בלבד ממחוסרי דיור. הדבר מעלה תהיות לגבי ההיגיון בהענקת הנחות משמעותיות ללוחמים בעלי נכסים בשווי מיליונים, בעוד שאנשים ללא קורת גג מתקשים לרכוש דירה.
בדיקה של מכרזים העלתה כי מחיר קרקע ללוחם בעל דירה עמד על כ-40 אלף שקל, בעוד שמילואימניק שאינו לוחם (וללא דירה) שילם כ-27 אלף שקל. ההבדל המצומצם בין קבוצות אלו מעלה ספקות לגבי יעילות המנגנון הנוכחי של רמ"י, משרד האוצר ומשרד הבינוי והשיכון.
המטרה המקורית של המדינה הייתה לגמול ללוחמים, אך נראה כי המנגנון הנוכחי אינו משיג את מטרותיו. הענקת הטבות דומות ללוחמים בעלי נכסים יקרים ולאנשים במצוקת דיור מעוותת את מושג הצדק החלוקתי ואינה פותרת את בעיית הדיור.
